עתירה מנהלית נגד רשות שלטונית - הכוח האזרחי

עתירה מנהלית נגד רשות שלטונית היא הנשק האזרחי בקרב על הצדק מול רשויות השלטון, ונועדה לאפשר לאזרחים לערער על החלטות שנראות לו בלתי הוגנות ומחייבות אותו לפעולה. לדוגמא: הטיית מכרזים שלא כחוק, מינויי מקרובים (או: נפוטיזם), גביית ארנונה שלא כדין וכל התנהלות לקוייה של אחד מגופי השלטון, כפי שהיא נתפסת על ידי האזרחים.

מי יכול להגיש עתירה מנהלית נגד רשות שלטונית?

כל אחד! הזכות להגיש עתירה מנהלית נגד אחד מגופי השלטון, ולא משנה אם מדובר בעירייה או באחד ממשרדי הממשלה, נתונה בידיהם ש כל אזרח ואזרחית. העתירה היא כלי אזרחי רב עוצמה לבחינת התנהלותם של גופי השלטון השונים, וכדי למחות על התנהלות פוגענית או תוצאות בלתי הוגנות כתוצאה מהחלטות שונות.

בית המשפט לעניינים מנהליים

הגוף המוסמך לדון בעתירות מנהליות הוא בית המשפט לעניינים מנהליים. נושאי העתירה, כפי שכבר הזכרנו, יכולים להיות רבים ומגוונים, וכוללים, בין היתר, התנהגות בלתי חוקית של ראשי השלטון, פעולות הפוגעות בערכי השוויון ונקיון הכפיים, פעולות שלא נעשו בתום לב, הפרת הבטחות מנהליות, התנהגות פוגענית של הגוף השלטוני כלפי אזרחים, שיקולים פסולים ועוד. כמובן שלא ניתן להיגש עתירה כנגד כל פעולה שאינה מוצאת חן בעיני האזרח, ויש לבחור קרבות ראויים.

הדרך הנכונה להגשת עתירה מנהלית

כדי להגיש עתירה מנהלית נגד גוף שלטוני יש לעשות עבודת הכנה יסודית וטובה, ולוודא כי לעתירה בסיס יציב ואיתן, כולל הוכחות. על העתירה להיות מפורטת, מנומקת ומנוסחת היטב. כדי לא להיכשל בהגשת העתירה בשל חוסר תשומת לב או חוסר ידיעה, כדאי ומומלץ להיעזר בשירותו של עורך דין מומחה בתחום ולהקפיד על הגשת העתירה במועד הנקוב בחוק ובסדר הנדרש. המלחמה בשלטון אינה קלה, וכדי שיהיה לך ולו סיכוי קלוש להצליח בה מוטב להיעזר בעורכי דין ולא לנסות ולהילחם לבד בקרוב אבוד מראש.

לפרטים ויעוץ מקצועי: drs-law.co.il

מהן עבירות רשלנות?

האשמה בגין עבירות רשלנות שהיא בסיס חלש ורעוע להאשמה פלילית  ולכן היא אינה הבחירה הראשונה של עולם המשפט, ונעשה בה שימוש רק כאשר אין ברירה אחרת. דרגת האשמה של מי שפעל ברשלנות, כלומר ללא כוונות זדון וללא מודעות בפועל לנזק שעשוי להיגרם כתוצאה מהמעשה היא נמוכה, והענישה בהתאם. עורכי הדין המובילים במשרד דביר-רייכרט-שוורץ מסבירים על עבירות הרשלנות.

מודעות

בלשון החוק, הרשלנות מוגדרת כ"אי מודעות לטיב המעשה או לקיום הנסיבות או לאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה הנמנים עם פרטי העבירה כשאדם מן הישוב היה יכול להיות, בנסיבות העניין, מודע." או, במילים פשוטות יותר: כדי להיות אשם בעבירה פלילית על האדם להיות מודע להתנהגותו, לנסיבות ולתוצאות המעשה. לכן, דרגת האשמה שהאדם המואשם בעבירות רשלנות נושא היא נמוכה, וניתן להאשים בגרימת נזק ברשלנות רק בעבירות מסוימות, המוגדרות בחוק. מכיוון שכך, האשמה ברשלנות היא סוג של דרישה, או אפשרות, לענישה מינימלית.

בין רשלנות לשגגה

עבירות רשלנות, כאמור, הן עבירות שהעונש עבורן הוא מינימלי. ההבדל בין רשלנות לשגגה, שאינה נחשבת לעבירת עונשין בחוק, היא המודעות בפועל ליסוד העובדתי של המתרחש. כאשר אין מודעות לכך, בפועל או בכוח, המעשה נחשב לשגגה ולא לעבירת רשלנות, ואין עליה ענישה.

בית המשפט

הענישה בנושא עבירות רשלנות נושאת בחובה רגישות גדולה, שכן על בית המשפט לבחון, בצורה אובייקטיבית ככל האפשר, האם, בסיטואציה שנוצרה, אדם נורמלי, מן היישוב, היה יכול להיות מודע לנסיבות ולתוצאות המעשים שעשה. על השופט לבחון את האדם שמולו ולהחליט מהי מידת תום הלב שבה פעל, ועד כמה היה מודע או לא מודע לנסיבות המקרה. קביעתו של בית המשפט מתחשבת במצבו הנפשי של האדם, ובנסיבות בהן פעל, כאמור, ולעיתים מספיקה מודעות בכוח לנסיבות, כלומר יכולת להבין ולצפות מה יהיו תוצאות המעשים.

מיהו רשלן

עבירות רשלנות הן חריג לעבירות כתוצאה ממחשבה פלילית. הגדרת הרשלנות ניתנת לעבירות בהן לא הייתה מודעות ולא הייתה לאדם יכולת לצפות את התוצאה, ולכן הוא מוגדר כרשלן בלבד, ללא התחשבות בחומרת התוצאות, והענישה במקרים אלה אינה מחמירה, גם אם מדובר בגרימת מוות ברשלנות, לדוגמא.

עבירות צווארון לבן

עבירות צווארון לבן הם שם כללי הניתן לעבירות כלכליות, הקשורות לגניבה של אנשים ממעד גבוה וקשורות למקום העבודה שלהם. עבירות צווארות לבן קיימות החל מהרגע בו הומצא הכסף, אם לא לפני כן, והקרימינולוג האמריקאי אדווין סאתרלנד הגדיר אותן בשנת 1939 כעבירות של אנשים מכובדים, בעלי מעמד חברתי גבוה, במהלך עיסוקם המקצועי. הגדרה זו כוללת שחיתויות שונות כמו קבלת שוחד וטובות הנאה, סחר במידע פנימי של החברה, מעילה, קשרי הון-שלטון פסולים וכו'.

ניצול המעמד

כדי להיקרא עבירת צווארון לבן על העבירה לכלול, כאמור, עובדים במעמד חברתי גבוה יחסית, כלומר אנשי מנהל בחברות שונות, ואת העובדה כי ביצוע העבירה נעשה בחלק מהעיסוק המקצועי ובסביבת העבודה. מקור השם עבירות צווארון לבן הוא בלבושם ההיסטורי של עובדי המנהל במאות הקודמות, שכלל צווארון לבן מעומלן.

גניבות גדולות

זיופים מינוריים אינם נכללים תחת ההגדרה של עבירות צווארון לבן – גניבה של קופאי מהקופה עליה הוא מופקד, זיוף טפסים להוצאת כסף מהביטוח הלאומי וכו' אינן נחשבות לעבירות צווארון לבן. לעומת זאת, פקיד בנק, זוטר ככל שיהיה, שמועל בסכומים גדולים ומנצל את האמון שנותנים בו הלקוחות ומנהלי הבנק, דוגמאת אתי אלון שהצליחה לגנוב מהבנק ומלקוחותיה מיליוני שקלים, מוגדר כעבריין צווארון לבן, בשל המעמד המנהלתי שלו, הגבוה ביחס ללקוחות, בשל הסכומים בהם מדובר, וכמובן בשל העובדה שמדובר בעבירה הקשורה למקום העבודה, כאמור.

למה הם עושים את זה?

לכאורה, אנשים בעלי מעמד חברתי ו/או כלכלי גבוה, אינם אמורים להתפתות לביצוע פשעים כלכליים, העשויים לסבך אותם. מקובל לחשוב על כמה אפשרויות לביצוע עבירות צווארון לבן:

תאבת בצע. אהבת כסף לעולם אינה נגמרת, ומי שיש לו כסף תמיד רוצה עוד.

נורמות פסולות. במסגרת למידה מדוגמא אישית, בארגון שיש בו נורמות פסולות של טובות הנאה שונות או רמת מוסר ירודה, העובדים ינהגו כמו המנהלים.

אמות מוסר מעוותות. עברייני צווארון לבן רבים מקבלים בשלב כלשהו את הרושם שהם מעל לחוק כזה או אחר, וסבורים באמת ובתמים, כי חוק מסוים אינו תקף לגביהם. 

אדרנלין. ישנם אנשים הזקוקים לריגושים תמידיים בחייהם. חלק עוסקים בספורט אקסטרים, חלק בוגדים בבני הזוג שלהם וחלק גונבים. מיותר לציין שעוצמת הריגוש הנדרש הולכת וגוברת עם הזמן, וכך גם הסיכונים שהם לוקחים, ולכן רובם נתפסים, בסופו של דבר. 

נקמנות. פושעי צווארון לבן זוטרים יחסית, יכולים לבצע את העבירות בשל תחושה שהמנהלים שלהם מזלזלים בהם או שאינם מוערכים מספיק, ולגנוב מהחברה בה הם עובדים כנקמה או פיצוי על כך.

קרא עוד: כך תבחרו איש מקצוע איכותי בצפון הארץ

לפרטים נוספים, פנו ל: drs-law.co.il

סגירת תיק פלילי - איפה למה איך וכמה

על פי לשון החוק, סגירת תיק פלילי יכולה להיעשות בשל אחת מהסיבות הבאות: העדר עניין לציבור, חוסר ראיות מספיקות כדי להגיש כתב תביעה, או העדר אשמה, שאז יימחק הרישום הפלילי של האדם מרישומי המשטרה. כדי להסביר את נושא סגירת התיק הפלילי בצורה ברורה לכל אדם, ננסה להשתמש בלשון פשוטה ולא בשפה המשפטית, ללא כל התחייבות מצידנו וללא שהאמור ישמש תחליף לייעוץ משפטי.

בחזקת חף מפשע

סגירת התיק הפלילי מסיבה של חוסר ראיות מספיקות להעמדה לדין אינה מעידה, בהכרח, על חפותו של החשוד, אלא על מצב שבו ישנן ראיות המחשידות את האדם בביצוע העבירה המיוחסת לו, אך הן אינן מספיקות להוכחת אשמתו. לעיתים קרובות עורך הדין התובע מבין כי אין די בראיות שבידו כדי להגיש כתב אישום בכלל, או כדי להשיג הרשעה במקרה שהתביעה תוגש, והתיק נסגר  מחוסר ראיות מספיקות. התביעה אמנם אינה מוגשת, אולם הרישום הפלילי אינו נמחק ונשא ברישומי המשטרה, והחקירה עשויה להיפתח מחדש במידה ויתתגלו ראיות נוספות. 

היעדר אשמה

סגירת תיק פלילי מסיבה של העדר אשמה נעשית כאשר ישנן ראיות שאינן מעלות ספק לגבי חפותו של החשוד. במקרה כזה התיק נסגר בשל היעדר אשמה, כלומר ניקוי החשוד מהחשדות נגדו.  בשל הסרת החשדות באופן גורף, במקרה זה הרישום הפלילי נמחק מרישומי המשטרה, כך שלא יעשה בו שימוש נגד האדם בעתיד.

היעדר ענין לציבור

בניגוד למה שעשויים לחשוב, הביטוי היעדר עניין לציבור אינו מעיד על חוסר עניין בסיקור עיתונאי של המשפט, אלא על מערך שיקולים כללי שעורך בית המשפט, ובהם חומרת המעשה והנסיבות האישיות של החשוד ושל קרבן העבירה. שיקול שולי, שיש לו משקל רק כאשר מדובר בעבירות מינוריות ביותר הוא מצבת כוח האדם של בית המשפט, ומידת ההשקעה שנדרשת מבית המשפט לעומת חומרת העבירה וגודל העוולה שנעשתה. כן כאשר העילה של סגירת תיק פלילי היא היעדר עניין לציבור, הרישוםהפלילי נותר ברישומי המשטרה ובהחלט עלול להיעשות בו שימוש עתידי במקרה של עבירות חוזרות שיעשו בידי אותו חשוד.